Vayedaber

רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁדָּנִין מִסָּפֵק. הֵיךְ עֲבִידָא. פְּלוֹנִי הָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ. יְהֵא נִידּוֹן עַד שֶׁיָּבוֹאוּ עֵדָיו. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. וְתָֽפְשִׂין בַּר נַשָּׁא בַשּׁוּקָא וּמְבַזִּין לֵיהּ. אֶלָּא כֵינִי. פְּלוֹנִי הָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ וַהֲרֵי עֵידָיו שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ. יְהֵא תָפוּשׂ עַד שֶׁיָּבוֹאוּ עֵדָיו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אלא כיני. אנו שומעין ממתני' אם יש עדים שהרג את הנפש אע''פ שעדיין לא חקרו ודרשו להעדים תופסין אותו עד שיבאו עדים לפני הב''ד ובודקין אותו:

פלוני הרג את הנפש. קס''ד דשמעו קלא בעלמא פלוני הרג את הנפש תופסין אותו ויהא בידון אם כך היה יהא מתחייב בכך עד שיבאו עדיו ויעידו ויוגמר דינו:

ותפסין בר נשא בשוקא. בתמיה ומבזין ליה על קול בעלמא:

זאת אומרת שדנין מספק. ממתני' דקתני בכל יום היו דנין בכינוי ואע''פ שעדיין לא שמעו מהעדים שהעידו על ברכת השם המיוחד היו דנין אם כך הוא ואם יאמרו העדים אח''כ כזה חייב הוא:

היך עבידא. כלומר לענין מאי קאמרת זאת אומרת ולאיזה דין אתה רוצה ללמוד מזה:

הלכה: הַמְגַדֵּף אֵינוֹ חַייָב כול'. אַזְהָרָה לַמְגַדֵּף מְנַיִין. אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א תְקַלֵּ֑ל. כָּרֵת מְנַיִין. אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ כִּֽי יְקַלֵּ֥ל אֱלֹהָ֖יו וְנָשָׂ֥א חֶטְאֽוֹ. עוֹנֶשׁ מְנַיִין. וְנוֹקֵב שֵׁם יְי מ֣וֹת יוּמָ֔ת. וּכְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. בַּדַּייָנִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אִם עַל הַדַּייָנִים הוּא מַזְהִיר לֹא כָל שֶׁכֵּן עַל הַכִּינּוּיִים. אִם עַל הַכִּינּוּיִים הוּא 36b עוֹנֵשׁ כָּרֵת לֹא כָל שֶׁכֵּן עַל שֵׁם הַמְיוּחָד. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַל הַכִּינּוּיִים בְּאַזְהָרָה וְכָרֵת. עַל שֵׁם הַמְיוּחָד בְּמִיתָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עַל הַכִּינּוּיִים בְּאַזְהָרָה וְעַל שֵׁם הַמְיוּחָד בְּמִיתָה וְכָרֵת. מָאן דָּמַר. עַל הַכִּינּוּיִים בְּאַזְהָרָה וְכָרֵת. אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א תְקַלֵּ֑ל. וְעוֹד אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ כִּֽי יְקַלֵּ֥ל אֱלֹהָ֖יו וְנָשָׂ֥א חֶטְאֽוֹ. בְּכָרֵת. וְעַל שֵׁם הַמְיוּחָד בְּמִיתָה. וְנוֹקֵב שֵׁם יְי מ֣וֹת יוּמָ֔ת. וּמָאן דָּמַר. עַל הַכִּינּוּיִין בְּאַזְהָרָה. אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א תְקַלֵּ֑ל. וְעַל שֵׁם הַמְיוּחָד בְּמִיתָה וְכָרֵת. וְנוֹקֵב שֵׁם יְי מ֣וֹת יוּמָ֔ת. אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ כִּֽי יְקַלֵּ֥ל אֱלֹהָ֖יו וגו'.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' וכר' ישמעאל. ולדברי ר' ישמעאל דקאמר בדיינים הכתוב מדבר דנקראו אלהים מדכתיב ונקרב בעל הבית אל האלהים:

אם על הכינוין הרי הוא ענוש כרת. דיקלל אלהיו כתיב:

מאן דאמר על הכינוים אזהרה וכרת יליף לה אזהרה מאלהים לא תקלל דכתיבא אזהרה גבי כינוי ועוד יליף ליה כרת מדכתיב איש איש וגו' ונשא חטאו בכרת וכתיב אלהיו:

ועל שם המיוחד במיתה וכרת. דכתיב ונוקב וגו' ואיש איש וגו' וקסבר דאלהיו אדלעיל על שם המיוחד הוא דקאי ונשא חטאו דבכרת ועל הכינוים באזהרה לחוד:

אתיא בק''ו. פלוגתא דר' ישמעאל ור''ע במכילתא פ' משפטים ושם גריס ר''ע אומר בדיינין הכתוב מדבר:

וְאָֽמְרִין לֵיהּ. גַּדֵּף. אֶלָּא אוֹתוֹ הַשֵּׁם שֶׁאָמַרְתִּי לִפְנֵיכֶם אוֹתוֹ קִלֵּל. וּבוֹ קִלֵּל. וְאֵין הָעֵדִים צְרִיכִין לִקְרוֹעַ שֶׁכְּבָר קָֽרְאוּ בְשָׁעָה שֶׁשָּֽׁמְעוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואין העדים צריכין לקרוע. ולהכי נקט במתניתין הדיינין קורעין שאין העדים צריכין לקרוע עוד הפעם שכבר קרעו בשעה ששמעו ממנו:

אלא אותו השם. כלומר בפירוש דקאמר ה''ק שיאמר העד אותו השם שאמרת לפניכם והוא שם המיוחד אותו ביקר ובו בירך בשם הזה וזה בירך דעד שיברך השם בשם:

ואמרין ליה גדף. אמתני' פריך דקתני אמור מה ששמעת בפירוש וכי אומרין להעד שיגדף את השם:

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מִכָּן לַדַּייָנִים שֶׁקִיבְּלוּ עֵדוּת עוֹמְדִין שֶׁדִּינָן דִּין. אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ שִׁית. אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ כָּהִיא דְאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. וְאַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ כָּהִיא דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְאַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. שׁוֹמֵעַ מִפִּי שׁוֹמֵעַ חַייָב לִקְרוֹעַ. וְאַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. מִכָּן לָעֵד שֶׁהֵעִיד עֵדוּתוֹ הַשֵּׁינִי אוֹמֵר. אַף אֲנִי כָמוֹהוּ. וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר. אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ. וְאַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ שֶׁהוּא אֶחָד מִן הַקְּרָעִים שֶׁאֵינָן מִתְאָחִין. וְאַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. מִכֵּיוָן שֶׁהָיוּ יוֹדְעִין מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא שֵׂם הַמְיוּחָד שֶׁהוּא צָרִיךְ לִקְרוֹעַ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מכיון שהיו יודעין. העדים משעה ראשונה וכלומר באותו שעה ששמטו היו צריכין לקרוע והלכך אינן צריכין לקרוע עכשיו:

השני אומר אף אני כמוהו. כשר אף בשאר עדות דאלו פסול הוא לא הוי קטלינן לגברא אף על גב דהכא לא אפשר בענין אחר:

שומע מפי שומע. שהרי הדיינין שומעין מן העד ששמע לברכת השם:

כהאי דאמר רב שמואל בר יצחק. שדנין מספק:

את ש''מ שית. מהאי דינא דמתני':

שדינן דין. שהרי הדיינין עומדין קאמר:

רִבִּי חִייָה אָמַר רִבִּי יָסָא מַקְשֵׁי. תַּנִּינָן. הַכָּרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו. אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי יוֹצֵא לִיסָּקֵל עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְלוֹנִית. וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו. כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹ זְכוּת יָבוֹא וִילַמֵּד. שָׁמַעְנוּ. שׁוֹמֵעַ מִפִּי שׁוֹמֵעַ צָרִיךְ לִקְרוֹעַ. שְׁמָעִינָן. שׁוֹמֵעַ מִפִּי שׁוֹמֵעַ וְשׁוֹמֵעַ מִפִּי שׁוֹמֵעַ צָרִיךְ לִקְרוֹעַ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שמעינן. וכי שמעינן וכו' בתמיה:

שמענו שומע מפי שומע וכו'. כלומר דמשני לא שמענו אלא השומע מפי השומע הראשון אבל לא שמענו שהשומע השלישי יהא צריך לקרוע:

מקשי. על הא דאמרינן שומע מפי שומע צריך לקרוע והא תנינן בפרק דלעיל הכרוז יוצא לפניו וכו' על שעבר עבירה פלונית וכו' ואם מגדף הוא א''כ צריך שיאמרו זה הפלוני בירך את השם ונמצאו יהו כל השומעים צריכין לקרוע בתמיה:

הלכה: הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כול'. אַזְהָרָה לָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה מְנַיִין. לֹא תָֽעָבְדֵ֑ם. בָּרֵת מְנַיִין. אֶתִ יְי ה֣וּא מְגַדֵּ֑ף וְנִכְרְתָ֛ה. וְלֹא מְגַדְּף כָּתוּב. כְּאָדָם שֶׁהוּא אוֹמֵר לַחֲבֶירוֹ. גִּידַּפְתָּה אֶת כָּל הַקְּעָרָה וְלֹא שִׁיַירְתָּה בָהּ כְּלוּם. מָשָׁל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר אוֹמֵר. לִשְׁנַיִם שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין וּקְעָרָה שֶׁלְגְּרִיסִין בֵּינֵיהוֹן. פָּשַׁט אֶחָד אַת יָדָיו וְגִידֵּף אֶת כָּל הַקְּעָרָה וְלֹא שִׁייֵר בָהּ כְּלוּם. כָּךְ הַמְגַדֵּף וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אֵינוֹ מְשַׁייֵר לְאַחֲרָיו מִצְוָה. עוֹנֶשׁ מְנַיִין. וְהֽוֹצֵאתָ֣ הָאִישׁ הַה֡וּא אוֹ֩ אֶת הָֽאִשָּׁ֨ה הַהִיא אֲשֶׁ֣ר עָ֠שׂ֠וּ אֶת הַדָּבָ֨ר הַזֶּה֙ אֶל שְׁעָרֶ֔יךָ וגו' עַד וּסְקַלְתֶּם אוֹתָם בָּֽאֲבָנִ֖ים וָמֵֽתוּ׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' ולא מגדף כתיב. והיאך אתה לומד ע''ז מהאי קרא:

כאדם וכו'. והיינו עובד ע''ז והיינו מגדף ששניהם כופרים בעיקר הן ובאינו משייר אחריו מצוה כלל:

והוצאת וגו'. עד גמר המקרא דכתיב וסקלתם. עד שיעבוד וכו'. דלא תעבדם משמע לכולם לכך יצתה השתחויה ללמד על מעשה יחידי:

משנה: הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אֶחָד הָעוֹבֵד וְאֶחָד הַזּוֹבֵחַ וְאֶחָד הַמְקַטֵּר וְאֶחָד הַמְנַסֵּךְ וְאֶחָד הַמִּשְׁתַּחֲוֶה וְהַמְקַבְּלוֹ עָלָיו לֶאֱלוֹהַּ וְהָאוֹמֵר לוֹ אֵלִי אַתָּה. אֲבָל הַמְגַפֵּף וְהַמְנַשֵּׁק וְהַמְכַבֵּד וְהַמַּרְבִּיץ הַמַּרְחִיץ הַסָּךְ הַמַּלְבִּישׁ וְהַמַּנְעִיל עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הַנּוֹדֵר בִּשְׁמוֹ וְהַמְקַיֵּם בִּשְׁמוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְבַעַל פְּעוֹר זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ. הַזּוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והאומר לו אלי אתה. בפניו ותנא סיפא לגלויי רישא דאי תני רישא הוי אמינא דוקא בפניו אבל שלא בפניו לא תנא סיפא בפניו מכלל דרישא שלא בפניו ואפילו הכי חייב:

אבל המגפף. מחבק:

והמכבד והמרבץ. לפניה:

עובר בל''ת. דלא תעבדם יתירה כתיב ודברים אלו בכלל עבודה הן ואעפ''כ אינו לוקה על אחת מהן לפי שאינן בפירוש:

הנודר בשמו. קונם עלי דבר זה בשם ע''ז פלוני:

והמקיים בשמו. שבועה נשבע תרגומו מקיים:

עובר בל''ת. ושם אלהים אחרי' לא תזכירו ולוקה על לאו זה. הפוער עצמו. מתריז ריע לפניו:

זו היא עבודתו. וחייב עליה מיתה ואם נתכוין לבזותו חייב עליה חטאת מפני שמוטעה הוא והרי עבודתה בכך:

הזורק אבן למרקוליס. שעובדין אותו בזריקת אבנים וכן המסלק אבן מלפניו ג''כ דרך עבודתו בכך וחייב ואם נתכוין לרוגמו חייב חטאת. מר קוליס. תילוף השבח. מר לשון חילוף הוא כמו במר דשחוטה במר דכנתא. קילוס שבח:

והמקבל עליו לאלוה. אפילו באמירה בעלמא חייב דאתקש לזביחה דכתיב ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך:

וא' המזבח וכו'. באלו ד' עבודות חייב באחד מהן אע''פ שאין דרך עבודתה בכך וכל שאר עבודות אינו חייב עד שיעבוד בדרך עבודתה:

מתני' אחד העובד. עכו''ם בדבר שעבודתה בכך:

מָהוּ לִקְרוֹעַ בִּזְמַן הַזֶּה. רִבִּי יוֹסֵה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִשֶׁרָבוּ הַגּוֹדְפַנִּים פָּֽסְקוּ מִלִּקְרוֹעַ. מָהוּ לִקְרוֹעַ עַל הַכִּינּוּיִין בִּזְמַן הַזֶּה. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲוָה מְהַלֵּךְ בְּאִיסְרָטָא. פָּגַע בֵּיהּ חַד כּוּתַיי וַהֲוָה מְגַדֵּף וְהוּא קָרַע מְגַדֵּף וְהוּא קָרַע. נְחַת לֵיהּ מִן חַמְרָא וִיהַב לֵיהּ מַרְתּוּקָא גַו לִיבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. בַּר כּוּתַיי. אִית לְאִימָּךְ מָאנִין מְסַפְּקָא לִי. מִילְּתֵיהּ הָדָא אָֽמְרָה שֶׁקּוֹרְעִין עַל הַכִּינּוּיִין וְשֶׁקּוֹרְעִין בַּזְּמַן הַזֶּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מילתיה. דר''ל הדא אמרה דס''ל שקורעין על הכינוים שהרי הכותי הזה לא הוה גמיר שם המיוחד וש''מ ס''ל דאף בזמן הזה קורעין:

נישמעינה וכו'. שהי' ר''ל מהלך בדרך ופגע בכותי א' שהיה מגדף ובתחילה היה קורע עד שנלאה וירד מן החמור ונתן לו מכה באגרוף על לבו של הכותי וא''ל בר כותי רשע וכי יש לאמך ליתן לי בגדים המספיקים לי:

מהו לקרוע על הכינוים. ולא גרסינן בזמן הזה והכי איתא התם:

בזמן הזה. שאנו בגלות ומצוי הוא בעו''ה ואם אתה אומר כן נתמלא כל הבגד קרעים כדאמר משרבו הגדפנים פסקו מלקרוע:

מָהוּ לִקְרוֹעַ עַל קִילְלַת הַשֵּׁם. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וַיְהִ֗י כִּשְׁמֹ֨עַ֙ הַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֔הוּ אֶת דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה וַיִּקְרַ֖ע אֶת בְּגָדָ֑יו. מָהוּ לִקְרוֹעַ עַל קִילְלַת הַגּוֹי. מָאן דְּאָמַר. רַב שָׁקֵה גּוֹי הָיָה. קוֹרְעִין. מָאן דָּמַר. יִשְׂרָאֵל הָיָה. אֵין קוֹרְעִין. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֶחָד הַשּׁוֹמֵעַ קִלְּלַת הַשֵּׁם מִיִּשְׂרָאֵל וְאֶחָד הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הַגּוֹי חַייָב לִקְרוֹעַ. מַה טַעֲמָא. הִנֵּה֙ 37a יְי אֱלֹהֵ֖י כָּל בָּשָׂ֑ר הֲֽמִמֶּ֔נִּי יִפָּלֵא֖ כָּל דָּבָֽר׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אני ה' אלהי כל בשר וגו'. ואלהי כל האומות הוא ואם שומעין גידוף מהם צריך לקרוע:

מהו לקרוע על קללת הגוי גרסינן. וכן הוא בפ' אלו מגלחין וה''ג התם על קללת השם מנין ויהי כשמוע המלך חזקיהו וגו' מהו לקרוע על קללת העכו''ם מאן דאמר רבשקה עכו''ם היה קורעין שהרי קרעו על שחירף וגידף:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source